המקלדת בטלפון עוד משלימה את השם אחרי שתי אותיות. התמונות חוזרות ב"זיכרונות" בלי שביקשתם, והשיר ההוא עדיין מתנגן ברדיו. פרידה לא נגמרת ביום שבו נפרדים. היא ממשיכה בכל מקום שבו הקשר השאיר סימן.
כדי להתגבר על פרידה צריך יותר מלהפסיק לחשוב על מי שהלך. מחקר מאוניברסיטת נורת'ווסטרן מצא שחלק מהכאב קשור לשאלה מי אתם עכשיו, בלי הקשר. מה שעוזר: פחות חשיפה לאקס, גם ברשתות, לחזור לדברים שהיו רק שלכם, ולזכור שהמחשבות יורדות בהדרגה. אם עוברים שבועות וקשה לתפקד, כדאי לפנות לעזרה.
למה הראש ממשיך לחזור אל מי שכבר לא כאן?
כי חלק מהמוח עדיין מגיב אליו כמו אל משהו שרוצים מאוד. האנתרופולוגית הלן פישר ועמיתיה בדקו ב-2010 במכשיר fMRI חמש עשרה נשים וגברים שבן או בת הזוג עזבו אותם לא מזמן, ושאמרו שהם עדיין מאוהבים מאוד. כשהם הסתכלו על תמונה של מי שעזב, הופעלו אצלם אזורים במוח שקשורים לתגמול, להשתוקקות ולוויסות רגשות. חלק מהאזורים האלה נקשרו במחקרים אחרים גם להתמכרות.
זה מסביר משהו שכל מי שעבר פרידה מכיר. אפשר לדעת היטב שהקשר נגמר, ובכל זאת להרגיש דחף לבדוק, לכתוב או לשאול עוד שאלה אחת. הידיעה והדחף פשוט לא נמצאים באותו מקום. המחקר של פישר קטן, והוא מתאר רק מה קורה במוח. הוא לא בדק מה עוזר. אבל הוא מוריד מהשולחן את ההאשמה העצמית: הדחף לחזור הוא לא סימן לחולשה.
חלק מהכאב הוא השאלה מי אתם עכשיו
בקשר ארוך, שני אנשים בונים יחד הרבה מאוד: חברים, שגרה, תוכניות, ואפילו את הדרך שבה כל אחד מהם מתאר את עצמו. הפסיכולוגים אריקה סלוטר, וונדי גרדנר ואלי פינקל מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בדקו מה קורה לכל זה אחרי פרידה. בשלושה מחקרים הם מצאו שאחרי פרידה אנשים מתארים את עצמם אחרת, והתמונה שלהם על עצמם נעשית פחות ברורה. חוסר הבהירות הזה ניבא מצוקה רגשית, גם אחרי שהחוקרים הביאו בחשבון השפעות אחרות של הפרידה.
במילים פשוטות, אחרי פרידה חסר האדם שהלך, וחסרה גם הגרסה שלכם שחיה לצידו. מי שאמר "אנחנו" במשך שנים צריך ללמוד מחדש להגיד "אני".
ממצא נוסף מגיע מאוניברסיטת אריזונה. גרייס לרסון ודיוויד סברה חילקו 210 צעירים שנפרדו לא מזמן לשתי קבוצות. קבוצה אחת הגיעה למעבדה ארבע פעמים במשך תשעה שבועות, ובכל פעם ענתה על שאלות ודיברה על הפרידה. הקבוצה השנייה הגיעה רק בהתחלה ובסוף. אצל מי שהגיעו ארבע פעמים, הבלבול סביב השאלה "מי אני" ירד יותר. ככל שהתמונה העצמית שלהם התבהרה, ירדו גם המחשבות החודרניות על הפרידה, תחושת הבדידות והשימוש במילים כמו "אנחנו" ו"שלנו".
זה מחקר אחד, על צעירים, והוא לא בדק כתיבה ביומן או שיחה עם חברים. ועדיין, הוא רומז שלחזור אל הפרידה בצורה מסודרת, עם שאלות ברורות, יכול להיות שונה מאוד מלהסתובב איתה בראש בלי כיוון.
מה עוזר כשהגעגוע חוזר?
שני כלים, ולכל אחד מהם תפקיד אחר. חוקרים מאוניברסיטת מיזורי בסנט לואיס, בראשות סנדרה לנגסלאג, ביקשו מאנשים שעדיין היו פגועים מפרידה לנסות כמה דרכים להתמודד, ואז להסתכל על תמונה של האקס. מי שחשבו על הצדדים הפחות טובים שלו או על רגעים קשים בקשר, דיווחו אחר כך על פחות אהבה, אבל גם הרגישו רע יותר. מי שהסיחו את הדעת במחשבות נעימות על דברים אחרים, הרגישו טוב יותר, אבל האהבה לא ירדה.
המסקנה המעשית פשוטה. כשאתם רוצים להשתחרר מהקשר, עוזר להזכיר לעצמכם בכנות למה הוא לא עבד. כשאתם רק רוצים לעבור את הערב, עוזר להסיח את הדעת. מותר להשתמש בשניהם, כל אחד בזמן שלו.
גם הטלפון משחק כאן תפקיד. טרה מרשל מאוניברסיטת ברונל בלונדון שאלה 464 אנשים על הקשר שלהם עם האקס בפייסבוק. מי שנכנסו לבדוק את הדף שלו דיווחו על יותר מצוקה, יותר געגוע ופחות צמיחה אישית אחרי הפרידה, גם כשהיא הביאה בחשבון קשר מחוץ לרשת. המחקר מראה קשר בלבד, והוא לא מוכיח שהבדיקה גורמת לכאב. ועדיין, מי שמוצא את עצמו נכנס שוב ושוב לפרופיל יכול להשתיק אותו או להסתיר אותו, גם בלי לחסום. אם הבדיקה החוזרת מוכרת לכם גם מתחומים אחרים, כתבנו על למה בדיקה חוזרת לא מרגיעה.
