אם לא מתחברים למטפל, כדאי להגיד לו את זה

את המטפל הראשון בוחרים בדרך כלל בשבוע לא טוב. מישהו המליץ, בקופה התפנה תור, באתר הייתה תמונה עם חיוך נעים. זה מובן: מי שמחפש עזרה רוצה להתחיל, ואין לו כוח לנהל מכרז. אבל השאלה איך בוחרים מטפל לא נסגרת בשיחת הטלפון הראשונה. חלק גדול מהתשובה מגיע בפגישות הראשונות, כשכבר יושבים מול אדם מסוים ובודקים אם אפשר לעבוד איתו.

איך בוחרים מטפל? בודקים קודם הכשרה ורישיון, ושואלים באיזו שיטה הוא עובד ולמה היא מתאימה לקושי שלכם. אחר כך שמים לב לקשר בפגישות הראשונות. סקירה של 295 מחקרים מצאה שקשר טיפולי טוב קשור לתוצאות טובות יותר, בשיטות טיפול שונות. אם לא מתחברים, כדאי קודם להגיד את זה למטפל עצמו.

מי בכלל יכול לטפל?

המילה מטפל רחבה מאוד, ובישראל היא יכולה לתאר אנשים עם הכשרות שונות לגמרי. התואר פסיכולוג מוגן בחוק. לפי חוק הפסיכולוגים משנת 1977, רק מי שרשום בפנקס הפסיכולוגים, או קיבל היתר זמני, רשאי לעסוק בפסיכולוגיה. החוק מכיר גם בענפי התמחות, ובהם פסיכולוגיה קלינית, חינוכית, שיקומית, התפתחותית ורפואית. פסיכיאטר הוא רופא שהתמחה בבריאות הנפש, והוא יכול לרשום תרופות. לצידם יש עובדים סוציאליים קליניים, מטפלים באמנויות ומטפלים רגשיים בגישות שונות.

אם אתם מתחילים דרך קופת החולים, הכתובת הראשונה היא בדרך כלל רופא המשפחה או המרכז לבריאות הנפש של הקופה. שם פחות בוחרים את האדם, ויותר מקבלים את מי שפנוי. גם אז השאלות בהמשך הכתבה רלוונטיות, ואם הקשר לא עובד, אפשר לשאול שם אם יש אפשרות לעבור.

אין צורך להפוך למומחים לתארים. מספיק לשאול שאלה אחת בלי מבוכה: מה ההכשרה שלך, ומי מפקח עליה? מטפל טוב יענה עליה בפשטות. ואם רוצים לוודא שפסיכולוג רשום בפנקס, אפשר לבדוק את זה באתר משרד הבריאות.

איזה סוג טיפול מתאים לכם?

שירות הבריאות הבריטי (NHS) מונה כמה סוגים של טיפול בשיחות, וכדאי להכיר אותם לפני שמתקשרים:

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). המטפל עוזר לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות, ולעתים קרובות יש תרגול בין הפגישות.
• ייעוץ (counselling). המטפל מקשיב ועוזר למצוא פתרונות משלכם לבעיות.
• טיפול בין אישי. מדברים על קשיים ביחסים עם אחרים ולומדים דרכים להתמודד איתם.
• טיפול דינמי בין אישי. בודקים איך חוויות מהילדות משפיעות על היחסים היום.
• EMDR. עבודה על זיכרונות טראומטיים תוך כדי סוג מסוים של תנועה.
• טיפול קוגניטיבי מבוסס מיינדפולנס. לומדים לשים לב למחשבות ולרגשות בזמן שהם קורים.
• טיפול זוגי, ועזרה עצמית מודרכת עם חוברת או קורס מקוון בליווי מטפל.

המכון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש (NIMH) מוסיף שהרבה טיפולים הם וריאציות על גישות מבוססות כמו CBT, ושלקשיים מסוימים יש טכניקה מוכרת. בחרדה, למשל, טיפול בחשיפה הדרגתית למה שמפחיד. על חשיפה ומניעת תגובה ב-OCD כתבנו בכתבה טיפול ב-OCD: למה חשיפה ומניעת תגובה לא מנסה להרגיע את הספק.

וגם למה שאתם רוצים יש משקל. מטא־אנליזה משנת 2018, על 53 מחקרים ויותר מ-16,000 מטופלים, מצאה שכאשר אנשים קיבלו את סוג הטיפול שהעדיפו, פחות מהם עזבו באמצע, והתוצאות היו מעט טובות יותר. אם חשוב לכם לקבל כלים מעשיים, או דווקא מקום לדבר בלי תוכנית, זה מידע שכדאי להגיד בקול כבר בהתחלה.

מה שואלים בפגישה הראשונה?

ה-NIMH ממליץ לבדוק כמה דברים כבר בשיחה המקדימה או בפגישה הראשונה. בעברית של יום רגיל, זה יכול להישמע כך:

1. "מה ההכשרה שלך, ויש לך תחום שאתה מתמחה בו?"
2. "באיזו שיטה תעבוד איתי, ולמה דווקא היא מתאימה למה שתיארתי?"
3. "יש לך ניסיון עם אנשים בגיל שלי ועם הקושי הזה?" ואם מדובר בילד: "איך ההורים מעורבים בתהליך?"
4. "מה תהיה המטרה, בערך כמה זמן זה אמור לקחת, ואיך נדע שיש התקדמות?"
5. "אם יהיה צורך בתרופות, אתה יכול לרשום אותן או שתפנה אותי?"
6. "מה נשאר בינינו, ומתי אתה מחויב לשתף מישהו אחר?"
7. שאלות מעשיות על עלות, החזר מביטוח או מהקופה, וביטול פגישות.

אין צורך לשאול את כולן בפגישה אחת, ואין צורך להתנצל עליהן. שאלה כמו "איך נדע שיש התקדמות" עוזרת גם למטפל. היא מכריחה את שניכם להגדיר מטרה שאפשר לחזור אליה אחרי כמה חודשים.

איך בוחרים מטפל אחרי הפגישה הראשונה?

כאן נמצא החלק שקשה לבדוק מראש. כריסטוף פליקיגר ועמיתיו פרסמו ב-2018 סקירה של 295 מחקרים, עם יותר מ-30,000 מטופלים, על מה שנקרא הברית הטיפולית: ההסכמה על המטרות, ההסכמה על הדרך, והקשר הרגשי בין המטפל למטופל. הקשר בין הברית הזאת לבין תוצאות הטיפול נמצא עקבי בשיטות טיפול שונות, במדינות שונות ובקרב מטופלים שונים. החוקרים עצמם מזכירים שזה ממצא על קשר, ושלא כל השאלות על סיבה ותוצאה נפתרו. ובכל זאת, זה אחד הממצאים היציבים במחקר הפסיכותרפיה.

מה זה אומר בפועל? אחרי הפגישה הראשונה או השנייה אפשר לשאול את עצמכם שלוש שאלות:

• הרגשתי ששמעו אותי, גם כשאמרתי משהו מביך או לא מסודר?
• אנחנו מסכימים על מה אנחנו עובדים, או שכל אחד מאיתנו חושב על בעיה אחרת?
• אני מבין, ולו בערך, איך הדרך הזאת אמורה לעזור לי?

השאלה "נהניתי בפגישה?" פחות שימושית. טיפול טוב יכול להיות לא נוח, במיוחד כשמתחילים לגעת במשהו שנמנעתם ממנו שנים. על ההבדל בין אי נוחות שמגיעה עם שינוי לבין החמרה שצריך לבדוק כתבנו בכתבה החמרה בטיפול רגשי.

לא מתחברים למטפל: מה עושים?

הדחף הטבעי הוא פשוט לא לקבוע את הפגישה הבאה. זה נפוץ מאוד. במטא־אנליזה משנת 2012, שכללה 669 מחקרים וכ-84,000 מטופלים, בערך אחד מכל חמישה מטופלים הפסיק את הטיפול לפני הזמן. השיעור היה גבוה יותר אצל מטופלים צעירים ואצל מי שטופלו בידי מטפלים בהכשרה.

למה כל כך קשה להגיד את זה? כי מול המטפל רבים מאיתנו נכנסים לתפקיד של מטופל טוב. לא רוצים להעליב, לא רוצים להיראות כפויי טובה, ובעיקר מדמיינים איך זה נשמע מבחוץ. הרבה פעמים ההערכה הזאת מחמירה מדי, כמו שכתבנו בכתבה אחרים שמים לב אליכם פחות ממה שנדמה לכם. ומטפל, בניגוד לחבר או לבן משפחה, אמור לדעת לקבל ביקורת על העבודה שלו בלי לקחת אותה אישית. זה חלק מהמקצוע.

לפני שעוזבים, כדאי לנסות דבר אחד: להגיד את זה. החוקרים קוראים לרגעים האלה קרע בברית הטיפולית. זה יכול להיות חוסר הסכמה על המטרה, תחושה שלא עובדים יחד, או מתח בקשר עצמו. במטא־אנליזה משנת 2018, על 11 מחקרים ו-1,314 מטופלים, תיקון של קרעים כאלה נקשר לתוצאות טובות יותר של הטיפול, בעוצמה בינונית. רגע של אי הבנה עם המטפל יכול להיות חלק מהעבודה, ולא סוף הקשר.

איך זה נשמע? כמה משפטים שאפשר להגיד בתחילת הפגישה:

• "בפגישה הקודמת יצאתי עם תחושה שלא הבנת למה התכוונתי."
• "אני לא בטוח שאנחנו עובדים על מה שבאתי בשבילו."
• "קשה לי עם השיטה הזאת. אפשר לדבר על זה?"

ה-NIMH ממליץ לשאול כבר בהתחלה מה יקרה אם אחד מכם ירגיש שאין שיפור, ואם עבר זמן סביר בלי שינוי, לדבר על זה עם המטפל. התגובה שלו היא מידע בפני עצמו. מטפל שמקשיב, שואל ומציע לשנות משהו, נותן לכם את מה שבאתם לבדוק.

מתי כבר נכון לעבור למטפל אחר?

לפי ה-NIMH, נוחות ואמון הם תנאי בסיסי, וחוסר התאמה הוא סיבה לגיטימית לחפש מטפל אחר. כמה מצבים שבהם כדאי לשקול את זה ברצינות:

• אמרתם את מה שמפריע לכם, ושום דבר לא השתנה.
• אתם יוצאים מהפגישות שוב ושוב עם תחושה שזלזלו בכם או ששפטו אתכם.
• המצב שלכם מחמיר לאורך זמן, בתפקוד, בשינה או בעבודה, וזה לא מקבל מקום בפגישות.
• משהו בהתנהלות של המטפל גורם לכם להרגיש לא בטוחים. במצב כזה אין צורך לחכות, וכדאי להתייעץ עם גורם מקצועי אחר.

מעבר למטפל אחר הוא לא כישלון שלכם וגם לא בהכרח שלו. אפשר לבקש מהמטפל הנוכחי המלצה או הפניה, ואפשר לחזור לרופא המשפחה בקופה. כשמדובר בילד, יש מקרים שבהם דווקא ההורים הם הכתובת הראשונה להדרכה, כמו שכתבה קרן דוד בכתבה הילד שלי סובל מחרדות, למה דווקא אני צריכה ללכת לטיפול?

הבחירה ממשיכה גם אחרי שבחרתם

קל לחשוב על השאלה איך בוחרים מטפל כאילו מדובר בהחלטה אחת, שמתקבלת לפני הפגישה הראשונה. בפועל זו החלטה שמתעדכנת. ההכשרה והשיטה נבדקות בטלפון. הקשר נבדק בחדר, בפגישה השנייה והשלישית, וגם בפגישה שבה מעזים להגיד "משהו פה לא עובד לי". מי שיוצא מפגישה כזו עם תחושה שהקשיבו לו, גם כשהביקורת הייתה על המטפל עצמו, כנראה מצא את מי שהוא חיפש.

שאלות נפוצות

כמה פגישות כדאי לתת למטפל חדש?

אין מספר שמתאים לכולם. ה-NIMH ממליץ לשאול כבר בהתחלה מה המטרה, כמה זמן הטיפול אמור לקחת בערך, ואיך תמדדו התקדמות. ככה יש נקודה מוסכמת שאפשר לעצור בה ולבדוק יחד. אם עבר זמן סביר בלי שיפור, מדברים על זה עם המטפל.

טיפול בזום עובד כמו טיפול פנים אל פנים?

בסקירה של פליקיגר ועמיתיו, הקשר בין הברית הטיפולית לתוצאות בטיפולים מבוססי אינטרנט היה דומה לזה שבטיפול פנים אל פנים. הנתון הזה מבוסס על 23 מחקרים בלבד, והוא לא משווה ישירות בין שתי הדרכים. ההחלטה תלויה גם בנוחות שלכם ובסוג הקושי.

מתי צריך פסיכיאטר ולא רק מטפל בשיחות?

פסיכיאטר הוא רופא, והוא יכול לאבחן ולרשום תרופות. ה-NIMH ממליץ לשאול את המטפל אם תרופות הן אפשרות ומי ירשום אותן. החלטה על תרופה, וכל שינוי בה, מתקבלת רק עם רופא.

האם מותר להגיד למטפל שאני רוצה לעזוב?

כן, ולרוב זה גם עדיף על היעלמות. לפי מטא־אנליזה מ-2018, תיקון של קרעים בקשר הטיפולי נקשר לתוצאות טובות יותר. גם אם בסוף תחליטו לעבור, השיחה הזאת יכולה להוביל להמלצה על מטפל שמתאים יותר.

המידע בכתבה כללי ואינו מחליף ייעוץ של איש מקצוע. אם אתם במצוקה, ער"ן זמינים בטלפון 1201, ובמצב חירום פנו למד"א בטלפון 101.