מהי בריאות נפשית?
בריאות נפשית היא היכולת של אדם להתמודד עם אתגרי החיים, לנהל רגשות, לקיים מערכות יחסים, להסתגל לשינויים ולשמור על תפקוד ואיכות חיים גם בתקופות של לחץ, כאב או חוסר ודאות.
במילים פשוטות: בריאות נפשית היא לא חיים בלי קושי. היא היכולת לפגוש קושי מבלי לאבד את עצמנו בתוכו.
יש משפט שאנשים אומרים הרבה: "אני בסדר. פשוט קצת עייף." יש פעמים שזה נכון. אבל קורה שהעייפות הזאת לא קשורה רק לשינה. היא קשורה לעומס, ללחץ שנמשך יותר מדי זמן, למחשבות שלא מפסיקות לרוץ, לתחושה שמשהו בפנים עובד גם כשהגוף כבר נח.
אדם יכול לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לענות להודעות, לטפל בילדים, לדבר עם אנשים, לחייך כשצריך ולהמשיך לתפקד. מבחוץ הכול נראה רגיל, אבל מבפנים הוא מרגיש אחרת. משהו כל הזמן דרוך, אין רגע שבו המערכת באמת נרגעת, והחיים ממשיכים בלי שהוא עצמו מצליח לנוח בתוכם.
וכאן מתחילה השיחה האמיתית על בריאות נפשית. היא לא מתחילה רק כשאדם נמצא במשבר, כשיש אבחנה או כשמופיעה חרדה, דיכאון או מצוקה גדולה. היא מתחילה הרבה לפני: בשגרה, ביחסים, בעבודה ובהורות. בדרך שבה אנחנו מגיבים לעצמנו כשמשהו לא מצליח, מפרשים שתיקה של אדם אחר וחיים עם חוסר ודאות. ובדרך שבה אנחנו פוגשים את עצמנו ברגעים שאף אחד לא רואה.
למה כולם מדברים היום על בריאות נפשית?
לפני כמה עשורים כמעט לא שמעו את הביטוי הזה בשיחות יומיומיות. אנשים דיברו על עצבים, על לחץ, על תקופה קשה, על "אין לי כוח", אבל פחות דיברו על בריאות נפשית.
היום המצב אחר. בתי ספר, מקומות עבודה, הורים ורופאים מדברים על זה, והרשתות החברתיות מלאות בזה. הסיבה לכך היא שהעולם הפך מהיר יותר, רועש יותר ומוצף יותר, ולא שבני אדם נחלשו.
אנחנו חיים בתקופה שבה אדם יכול לפתוח את הטלפון בבוקר ולפני שהוא שתה קפה כבר להיחשף לחדשות קשות, הודעות שלא נענו, תמונות מחופשה של מישהו אחר, ויכוח פוליטי, סרטון מצחיק, פרסומת, משימה מהעבודה ועוד שלושה דברים שהוא בכלל לא ביקש לדעת.
המוח האנושי לא נבנה לעומס כזה. הוא יודע להתמודד עם אתגרים, לפתור בעיות ולהסתגל, אבל הוא לא תמיד יודע לחיות בתוך זרם בלתי פוסק של מידע, השוואות, גירויים וציפיות.
לכן יותר ויותר אנשים מרגישים שהם מתפקדים כלפי חוץ, אבל מותשים מבפנים. הם לא בהכרח חולים או במשבר, אבל הם כן מרגישים שמשהו בפנים עמוס מדי. וזה בדיוק המקום שבו בריאות נפשית הופכת לנושא של כולם.
הטעות הגדולה ביותר בהבנת בריאות נפשית
כשאנשים שומעים את המושג "בריאות נפשית", רבים חושבים מיד על בעיה: חרדה, דיכאון, OCD, טיפול, אבחון, תרופות, משבר. אבל זאת רק חתיכה אחת מהתמונה.
זה כמו לחשוב שבריאות גופנית קשורה רק למחלה, ושאם אין מחלה הכול בסדר. אנחנו יודעים שזה לא נכון. אדם יכול להיות ללא מחלה מאובחנת ועדיין לא לישון טוב, לא לזוז, לאכול בצורה שפוגעת בו, לחיות במתח קבוע ולהרגיש שהגוף שלו נשחק.
אותו דבר קורה גם בתחום הנפשי. בריאות נפשית נוגעת בהרבה יותר מהשאלה האם יש לאדם אבחנה: איך הוא חי, מתמודד ומתאושש, איך הוא יוצר קשר ומפרש את מה שקורה לו, איך הוא מגיב ללחץ ואיך הוא מתייחס לעצמו כשהוא לא מצליח.
לכן אפשר להיות בלי אבחנה ועדיין לסבול, ואפשר להתמודד עם קושי נפשי ועדיין לחיות חיים מלאים, מחוברים ומשמעותיים.
בריאות נפשית היא לא מצב שבו אין כאב.
בריאות נפשית היא היכולת לחיות גם כשכואב.
בריאות נפשית היא לא להרגיש טוב כל הזמן
זאת עוד טעות נפוצה. אנשים חושבים שאם הם בריאים נפשית, הם אמורים להיות רגועים, מאוזנים, שמחים, בטוחים בעצמם ובשליטה. אבל אם זאת הייתה ההגדרה, כמעט אף אדם לא היה נחשב בריא נפשית.
החיים כוללים גם פחד, עצב, כעס, אכזבה ובלבול, וגם ימים שבהם אין כוח. רגשות קשים אינם הוכחה שמשהו לא בסדר איתנו. הם חלק מהחיים.
השאלה אינה האם אנחנו מרגישים פחד, אלא מה קורה לנו כשהפחד מופיע. האם אנחנו יכולים להרגיש פחד ועדיין לבחור? להרגיש עצב מבלי להפוך אותו לזהות שלנו? לכעוס מבלי להרוס קשר? להרגיש חוסר ודאות מבלי להיכנס למאבק אינסופי?
בריאות נפשית אינה היעדר רגשות קשים. היא מערכת יחסים בריאה יותר עם הרגשות האלה.
החיים לא קשים רק בגלל מה שקורה לנו
אחד הדברים החשובים ביותר להבנת בריאות נפשית הוא ההבדל בין אירוע לבין משמעות. ניקח דוגמה פשוטה. שני עובדים מקבלים מהמנהל בדיוק את אותה הערה, באותן מילים, באותו טון ובאותו מצב. העובד הראשון שומע: "יש כאן משהו שאפשר לשפר." העובד השני שומע: "אני לא מספיק טוב."
האירוע זהה, והחוויה שונה לחלוטין. למה? כי בני אדם אינם מגיבים רק למציאות. הם מגיבים למשמעות שהם נותנים למציאות.
וזה קורה לנו כל הזמן. מישהו לא ענה להודעה. אדם אחד יחשוב: "הוא עסוק." אדם אחר יחשוב: "הוא כועס עליי." אדם שלישי יחשוב: "עשיתי משהו לא בסדר." אותו אירוע הפך לשלוש חוויות שונות, כי המשמעות השתנתה ולא המציאות.
וזה אחד המקומות שבהם בריאות נפשית מתחילה: ביכולת לשים לב לא רק למה קרה, אלא גם למה המוח שלנו סיפר לנו על מה שקרה.
הגוף והנפש לא באמת נפרדים
הרבה שנים אנשים דיברו על גוף ונפש כאילו אלה שני דברים שונים, אבל במציאות הם מדברים זה עם זה כל הזמן. תחשבו על תקופה שבה הייתם בלחץ. מה קרה לגוף? אולי ישנתם פחות, אולי כאב לכם הראש או שהשרירים היו תפוסים. אולי מערכת העיכול הגיבה, ואולי הרגשתם עייפים גם אחרי שינה. החוויה הנפשית השפיעה על הגוף.
גם הכיוון השני נכון. כשאנחנו לא ישנים מספיק, קשה יותר לווסת רגשות. כשאנחנו לא זזים, מצב הרוח מושפע. כשאנחנו חיים בעומס קבוע, מערכת העצבים נשארת דרוכה. לכן היום כבר קשה לדבר על בריאות נפשית בלי לדבר על הגוף: על שינה, תנועה, נשימה, עומס, מנוחה ומערכת העצבים.
קורה שאדם יודע בשכל שהוא בטוח, אבל הגוף שלו לא קיבל את ההודעה. הוא יודע שאין סכנה ועדיין מרגיש דרוך, יודע שהכול בסדר ועדיין משהו בפנים לא נרגע. אין בזה סימן לחולשה. מערכת שלמה בתוכו נמצאת בעומס.
למה כל כך הרבה אנשים מרגישים מותשים?
כשאנחנו שומעים את המילה "עייפות", אנחנו בדרך כלל חושבים על שינה. אבל יש סוג נוסף של עייפות: עייפות נפשית ורגשית, שנוצרת מעומס מתמשך.
אדם יכול לישון שמונה שעות ועדיין לקום מותש. הוא ישן, אבל הוא לא באמת נח. מערכת העצבים שלו לא נחה, המחשבות לא נרגעו, הדריכות לא ירדה והעומס לא נעצר.
וכך נוצרת תופעה שמאפיינת רבים מהאנשים בעולם המודרני. הם מתפקדים אבל לא מתאוששים, ממשיכים אבל לא נטענים. הם זזים קדימה, אבל מרגישים שהם סוחבים משהו כבד לאורך כל הדרך.
אחת המגפות השקטות של התקופה שלנו: בדידות
כאשר מדברים על בריאות נפשית, אנשים רבים חושבים מיד על חרדה או דיכאון. אבל יש נושא נוסף שחוזר שוב ושוב במחקרים בשנים האחרונות, והוא בדידות.
וזה מבלבל, כי אנחנו חיים בתקופה מחוברת יותר מאי פעם. אפשר לדבר עם אדם בצד השני של העולם בתוך שנייה, לשלוח הודעה בכל רגע, להיות זמינים תמיד. ובכל זאת, יותר ויותר אנשים מדווחים על תחושת בדידות.
הסיבה היא שבדידות קשורה לאיכות החיבור, ולא רק לכמות האנשים סביבנו. אפשר להיות לבד ולא להרגיש בודד, ואפשר להיות מוקף באנשים ולהרגיש מנותק לחלוטין.
כאשר אדם מרגיש שאף אחד לא באמת רואה אותו, מבין אותו או מכיר את מה שעובר עליו, משהו בתוכו מתחיל להיסגר. וההשפעה של התחושה הזאת עמוקה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב.
אנחנו זקוקים לקשרים הרבה יותר ממה שאנחנו אוהבים להודות
בני אדם הם יצורים חברתיים, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה ביולוגית. במשך אלפי שנים, השתייכות לקבוצה הייתה קשורה להישרדות. להיות חלק מהשבט היה בטוח יותר, ולהישאר לבד היה מסוכן יותר.
לכן גם היום, כשהחיים נראים אחרת לגמרי, המוח עדיין מגיב בעוצמה לתחושות של שייכות או ניתוק. כאשר אדם מרגיש מחובר, מערכת העצבים נרגעת. כאשר הוא מרגיש מנותק, רמות המתח עולות. ולכן קשרים אנושיים אינם רק תוספת נחמדה לחיים. הם אחד מעמודי התווך של בריאות נפשית.
אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לבריאות נפשית אינו מה שקורה בתוך הראש שלנו.
אלא איכות הקשרים שיש לנו מחוץ לו.
למה אנשים מצליחים עדיין מרגישים רע?
זאת אחת השאלות המעניינות ביותר בתחום בריאות הנפש. אנחנו רגילים לחשוב שאם אדם מצליח, כנראה שטוב לו. אם יש לו עבודה טובה, משפחה, כסף, והוא מתקדם, אז מה כבר חסר?
אבל המציאות מורכבת יותר. יש אנשים שחיים חיים פשוטים יחסית ומרגישים מלאי משמעות, ויש אנשים שהשיגו כמעט כל יעד שהציבו לעצמם ועדיין מרגישים ריקים. הצלחה חשובה, אבל היא אינה מספיקה בפני עצמה.
בריאות נפשית אינה נמדדת רק לפי מה שיש לנו. היא נמדדת גם לפי האופן שבו אנחנו חווים את מה שיש לנו. אדם יכול להיות עסוק מאוד ועדיין להרגיש חסר משמעות, מוקף באנשים ועדיין להרגיש לבד, מצליח ועדיין לחיות במאבק תמידי עם עצמו.
למה אנחנו כל כך קשים עם עצמנו?
אם יש תופעה אחת שחוזרת כמעט בכל שיחה על בריאות נפשית, זאת ביקורת עצמית. אנשים רבים מדברים לעצמם בצורה שלא היו מדברים לאדם אחר. הם דורשים מעצמם יותר, סולחים לעצמם פחות, ומבינים אחרים יותר משהם מבינים את עצמם.
כאשר משהו משתבש, הם הופכים לשופט הכי קשוח של עצמם. הם אומרים לעצמם דברים שהם לעולם לא היו אומרים לילד שלהם, לבן הזוג שלהם או לחבר טוב, והם עושים זאת מתוך מחשבה שזה יעזור להם להשתפר.
ביקורת יכולה להניע, אבל יש לה מחיר
בטווח הקצר ביקורת עצמית יכולה ליצור תנועה. היא יכולה לדחוף, להלחיץ ולגרום לאדם לפעול. אבל לאורך זמן יש לה מחיר. מערכת שחיה תחת ביקורת מתמדת חיה במתח מתמיד: היא בודקת את עצמה, שופטת את עצמה ומחפשת טעויות כל הזמן. וזה שוחק.
שנאה עצמית לא בונה בריאות נפשית. מה שבונה אותה הוא מערכת יחסים בריאה יותר עם עצמנו. מערכת יחסים אנושית, לא בהכרח מושלמת: כזאת שיש בה גם אחריות וגם חמלה, גם שאיפה להשתפר וגם יכולת לקבל את העובדה שאנחנו בני אדם.
למה חוסן נפשי אינו מה שרוב האנשים חושבים?
כשאנשים שומעים את המילים "חוסן נפשי", הם לעיתים מדמיינים אדם שאינו נשבר, שלא מפחד, שלא מתרגש ושלא נפגע. אבל אדם כזה הוא פנטזיה.
