רוב האנשים לא מחליטים לעזוב עבודה ביום אחד. המחשבה מופיעה קודם כמשפט שנזרק בבית, אחר כך בכמה מודעות דרושים שנפתחות בטלפון, ואז היא נשארת חודשים בלי הכרעה. התשובה לשאלה איך יודעים שהגיע הזמן לעזוב עבודה מתחילה בהפרדה בין תקופה קשה שתעבור לבין מקום שכבר לא מתאים לכם. את ההבדל הזה אפשר לבדוק, ובדרך כלל זה לוקח פחות זמן ממה שנדמה.
איך יודעים שהגיע הזמן לעזוב עבודה? סימן מרכזי הוא מגמה: חודשים שבהם המצב רק מידרדר, בלי סיכוי ממשי שישתנה. אם כבר אמרתם בקול מה מפריע לכם ושום דבר לא זז, אם הגוף והשינה משלמים מחיר, ואם אתם יודעים מה תמצאו במקום אחר, כנראה שהגיע הזמן לתכנן יציאה.
איך יודעים שהגיע הזמן לעזוב עבודה?
אלה הסימנים שכדאי לשים אליהם לב. כל אחד מהם לבד יכול להיות תקופה. כמה מהם יחד, לאורך חודשים, כבר מספרים סיפור.
- המצב מידרדר כבר כמה חודשים, ולא רק בשבוע עמוס אחד.
- אמרתם למי שיכול לשנות משהו מה מפריע לכם, ושום דבר לא זז.
- מוצאי שבת מרגישים כמו ערב לפני מבחן, שבוע אחרי שבוע.
- אתם כבר לא לומדים שם כלום, וקשה לכם לדמיין את עצמכם באותו תפקיד בעוד שנה.
- מבקשים מכם לעשות דברים שסותרים את מה שאתם מאמינים בו, ואתם מפסיקים לספר עליהם בבית.
- הגוף מאותת: שינה גרועה, ציניות שלא הייתה שם קודם, ותחושה שאתם עושים את העבודה פחות טוב ממה שאתם יכולים.
- יש הטרדה, השפלה או פגיעה בשכר ובזכויות. במצב כזה השאלה היא קודם כול איך מגינים על עצמכם, ורק אחר כך שאלה של התאמה.
תקופה קשה או מגמה?
החוקר גלעד חן ועמיתיו פרסמו ב-2011 מחקר שעקב אחרי ארבע קבוצות, שתיים של חיילים ושתיים של עובדים אזרחיים, בטווחי זמן של שמונה שבועות עד חצי שנה. הם מצאו שהכיוון שבו שביעות הרצון מהעבודה משתנה מנבא את הכוונה לעזוב, מעבר לרמה שלה ברגע נתון. עובד ששביעות הרצון שלו ירדה, גם אם היא עדיין גבוהה, היה בסיכון גבוה יותר לחשוב על עזיבה מעובד שהתחיל נמוך והשתפר. ההסבר שהחוקרים הציעו פשוט: אנשים ממשיכים את הקו בדמיון. מי שהמצב שלו משתפר מצפה לעוד שיפור, ומי שהמצב שלו יורד מצפה לעוד ירידה.
למחקר הזה יש גבול. הוא מדד כוונה לעזוב, ולא בדק אם העזיבה הייתה החלטה טובה. ועדיין הוא נותן שאלה שימושית. במקום "כמה רע לי היום", אפשר לשאול "איפה הייתי לפני חצי שנה, ולאן זה הולך". מי שנמצא באמצע פרויקט תובעני עם תאריך סיום, או מחכה למנהל חדש שכבר נבחר, עובר נקודה נמוכה. מי שכל רבעון אצלו גרוע מהקודם נמצא במגמה.
זו שחיקה בעבודה?
ארגון הבריאות העולמי מגדיר שחיקה כתסמונת שנובעת מלחץ כרוני בעבודה שלא נוהל בהצלחה. יש לה שלושה סימנים: תשישות, ריחוק או ציניות כלפי העבודה, וירידה בתחושת המסוגלות המקצועית. הארגון מדגיש שזו תופעה תעסוקתית שאינה מסווגת כמחלה, ושהמונח מתאים רק להקשר של עבודה.
מההגדרה הזאת נובע משהו מעשי למי שמתלבט. שחיקה נוצרת במפגש בין אדם לבין תנאי העבודה שלו, ולכן השאלה היא אם התנאים האלה יכולים להשתנות: העומס, השליטה על סדר היום, התפקיד עצמו. אם התשובה היא לא, השחיקה היא נתון רציני בהחלטה. על הלחץ שממשיך איתכם הביתה כתבנו בכתבה לחץ בעבודה לא נגמר כשסוגרים את המחשב.
ואם כבר אין לכם כוח גם לדברים שאהבתם מחוץ לעבודה, או שהשינה נפגעת כבר כמה שבועות, כדאי לדבר עם רופא המשפחה. במצוקה רגשית חריפה, ער"ן זמינים בטלפון 1201.
דיברתם על זה עם מישהו בעבודה?
ב-2024 שאלה חברת המחקר גאלופ 717 עובדים אמריקאים שעזבו מרצונם בשנה האחרונה מה קרה לפני העזיבה. 42% מהם אמרו שהמנהל או הארגון יכלו לעשות משהו כדי שיישארו. 36% אמרו שלא דיברו עם אף אחד לפני שהחליטו להתפטר.
זה סקר אמריקאי, ובישראל התמונה יכולה להיות אחרת. ועדיין יש בו משהו מעשי: שיחה אחת היא גם בדיקה. אם ביקשתם שינוי מוגדר, פחות עומס, תחום אחריות אחר או יום עבודה מהבית, והתגובה הייתה משיכת כתפיים, קיבלתם מידע חשוב להחלטה. ואם התגובה הייתה הצעה רצינית, ייתכן שחסכתם לעצמכם מעבר.
מה קורה אחרי שעוזבים?
החוקרים וונדי בוסוול, ג'ון בודרו וג'ף טיצ'י עקבו אחרי שביעות הרצון של מנהלים לפני מעבר עבודה ואחריו, ופרסמו ב-2005 את מה שכינו "אפקט ירח הדבש וההנגאובר". לפני עזיבה מרצון שביעות הרצון הייתה נמוכה. מיד אחרי המעבר היא קפצה, ואחר כך ירדה.
