"עוד פרק אחד ומכבים." רוב ההורים אמרו את המשפט הזה, וחלק גדול מהם שמעו את עצמם אומרים אותו בפעם השלישית באותו ערב. מאחוריו מסתתרת שאלה שקטה יותר: כמה זמן מסך זה בעצם בסדר, ואם אני כבר מגזים, לכיוון אחד או לשני.
זמן מסך מומלץ לפי גיל, לפי נייר העמדה הישראלי של ההסתדרות הרפואית, משרד הבריאות ואיגוד רופאי הילדים: עד גיל שנתיים בלי מסכים בכלל, מגיל שנתיים עד חמש עד שעה ביום, ומגיל שש עד 18 עד שעתיים ביום, כולל כל סוגי המסכים. ובכל גיל: שעה בלי מסכים לפני השינה.
המספרים האלה מופיעים בנייר עמדה שפרסם המכון לאיכות ברפואה של ההסתדרות הרפואית בישראל בפברואר 2023, יחד עם משרד הבריאות, האיגוד הישראלי לרפואת ילדים ואיגודים מקצועיים נוספים. מי שניסה ליישם "עד שעה ביום" יודע שהמספר הוא רק ההתחלה. אז הנה מה שההמלצות אומרות בכל גיל, ומה הן לא יעשו במקומכם.
| גיל | ההמלצה בישראל | מה זה אומר בבית |
|---|---|---|
| עד שנתיים | בלי מסכים | גם בלי טלוויזיה שדולקת ברקע, ובלי סרטון בזמן האכלה או הרדמה |
| שנתיים עד חמש | עד שעה ביום | תוכן שמתאים לגיל, בקצב לא מהיר, ועדיף לצפות יחד |
| שש עד 18 | עד שעתיים ביום, כל המסכים יחד | גבולות קבועים, ודחייה של הגיל שבו מקבלים טלפון חכם |
| כל הגילים | שעה בלי מסכים לפני השינה | הטלפונים לא נשארים בחדר הילדים בלילה |
כמה זמן מסך מותר לתינוק ולפעוט עד גיל שנתיים?
ההמלצה הישראלית חד משמעית: עד גיל שנתיים לא חושפים ילדים למחשבים, לטלוויזיה, לטלפונים חכמים ולמשחקי וידאו. נייר העמדה מוסיף שני סעיפים שקל לפספס: לא מרדימים ולא מאכילים ילד מול מסך, ונמנעים ממדיה שדולקת ברקע, כי היא מסיחה את הדעת גם של הילד וגם של ההורה.
הסיבה פשוטה יותר ממה שנדמה. בגיל הזה ילדים לומדים דרך הגוף, דרך משחק חופשי ודרך הפנים של מי שמדבר איתם. חומרי ההדרכה של משרד החינוך לגיל הרך מזכירים שזמן מסך עלול לבוא על חשבון תנועה ומשחק, שהם הבסיס להתפתחות המוטורית. הסרטון עצמו הוא לא אויב, אבל הזמן שהוא תופס היה הולך למשהו אחר.
הפיתוי הגדול מגיע ברגעים הקשים של היום: פרידה בוכייה בבוקר, תור ארוך אצל הרופא, ארוחה שלא נגמרת. אם הבוקר בגן הוא הרגע שבו הטלפון נשלף, כתבנו על הרגע הזה בכתבה על חרדת נטישה בפרידה בגן.
כמה זמן מסך מומלץ לגיל שנתיים עד חמש?
עד שעה ביום. ההמלצה כוללת גם את איך: לבחור תוכן שמתאים לגיל, לצפות יחד כשאפשר, ולדבר עם הילד על מה שראה. נייר העמדה ממליץ גם שהתכנים לא יהיו מהירים או אגרסיביים ככל האפשר.
את השעה הזאת כדאי לראות כתקרה. רוב הילדים לא צריכים להגיע אליה כל יום, ויום בלי מסך הוא לא יום חסר.
הרגע הכי קשה בגיל הזה הוא הכיבוי. טיימר שמפסיק באמצע פרק מרגיש לילד כמו עונש שנפל מהשמיים. מה שעובד טוב יותר הוא הסכם מראש: "היום שני פרקים, ואחרי זה מכינים יחד סלט". פרק נגמר בסוף טבעי, והילד יודע מה בא אחריו. כדאי גם לכבות את ההפעלה האוטומטית של הפרק הבא. אפליקציות הווידאו בנויות כך שתמיד יחכה עוד משהו, ועל המנגנון הזה כתבנו בכתבה על תגמול בלתי צפוי ולמה קשה להפסיק לגלול.
זמן מסך לילדים מגיל שש: מה משתנה?
מגיל שש ההמלצה היא עד שעתיים ביום, וכל סוגי המסך נספרים יחד: טלוויזיה, טאבלט, מחשב וטלפון. הנייר ממליץ להורים לדחות ככל האפשר את הגיל שבו הילד מקבל טלפון חכם, ולהימנע משימוש בטלפונים חכמים בבית הספר.
בגיל הזה הסטופר פחות חשוב מההסכמות. איפה משתמשים במסך (בסלון ולא מאחורי דלת סגורה), מתי (אחרי שיעורי הבית ולא במקומם), ומה עושים כשההסכם נשבר. ילדים בבית הספר כבר יכולים להשתתף בניסוח הכללים, וכלל שהם עזרו לכתוב קל להם יותר לכבד. גבול שנאמר בשקט ובעקביות נותן ביטחון, גם כשהוא מעצבן ברגע. הרחבנו על זה בכתבה על גבולות בהורות וביטחון רגשי.
יש בנייר העמדה סעיף אחד שמופנה דווקא אלינו: הוא ממליץ להורים להגביל טלפונים ורשתות חברתיות בארוחות משפחתיות, באירועים ולפני השינה, ולצמצם את השימוש שלהם עצמם בזמן שיחה, למידה או משחק עם הילדים.
לעיניים יש כלל משלהן, שמופיע באותו נייר: כל 20 דקות מול מסך, להרים את המבט למשך 20 שניות לפחות אל משהו שנמצא במרחק של כשישה מטרים. וגם להרחיק את המסך יותר מ-30 סנטימטרים מהעיניים, כי בצפייה ארוכה ילדים נוטים להתקרב אליו.
