המשימה שלא סגרתם היום תופסת בראש יותר מקום מכל מה שכן סגרתם. בפסיכולוגיה מכירים את זה כבר כמעט מאה שנה, ומחקר מ-2011 מצא דרך פשוטה להחליש את זה. לפני שמגיעים אליה, כדאי להבין למה לחץ בעבודה ממשיך לעבוד גם אחרי שהגעתם הביתה.
לחץ בעבודה נוצר כשהדרישות גדולות ממה שיש לנו כדי לעמוד בהן: עומס, קצב, מעט שליטה או חוסר ביטחון תעסוקתי. בערב הוא ממשיך דרך מחשבות חוזרות על מה שלא נסגר, והמחקר קושר אותן להתאוששות חלשה ולשינה פחות טובה. מה שעוזר הוא ניתוק מכוון מהעבודה, ולא רק עוד שעות פנויות.
מה גורם ללחץ בעבודה
ארגון הבריאות העולמי מונה את הגורמים שחוזרים כמעט בכל מקום עבודה: עומס או קצב מוגזמים ומחסור בכוח אדם, חוסר שליטה על אופן העבודה ועל העומס, אלימות, הטרדה או בריונות, אפליה והדרה, וחוסר ביטחון בעבודה, שכר לא מספק או מעט השקעה בהתפתחות. לפי אותו ארגון, דיכאון וחרדה לבדם גורמים לאובדן של כ-12 מיליארד ימי עבודה בשנה בעולם.
שימו לב שרוב הרשימה הזאת לא קשורה לאופי של העובד. היא קשורה לעבודה עצמה. ארגון הבריאות העולמי ממליץ למעסיקים על צעדים ארגוניים שמכוונים לתנאי העבודה עצמם, למשל הסדרי עבודה גמישים. מה שאדם אחד יכול לעשות בערב לא מחליף את זה. הוא כן משפיע על כמה מהיום נשאר איתו בלילה.
למה הראש ממשיך לעבוד בערב
ב-2006 הציעו שלושה חוקרים, יוס ברוסחוט מאוניברסיטת ליידן, ויליאם גרין וג'וליאן תאייר, מושג שנקרא "חשיבה מתמידה": דאגה, העלאה חוזרת של מה שהיה וצפייה מתוחה למה שיהיה. הטענה שלהם הייתה שמה שמאריך את ההשפעה של אירוע מלחיץ על הגוף הוא גם המחשבות שלפניו ואחריו, ולא רק האירוע עצמו. בסקירה שלהם הם מצאו שדאגה ומחשבות חוזרות קשורות לפעילות מוגברת של הלב, של מערכת ההורמונים ושל מערכת החיסון. הם עצמם כתבו שהתמיכה בהשערה ראשונית.
השינה היא המקום שבו זה מורגש הכי מהר. במחקר שוודי ממכון קרולינסקה, 37 עובדים ישנו במעבדה עם מדידה של שלבי השינה. מי שחשש מיום עבודה קשה למחרת ישן פחות שינה עמוקה, היה חרד יותר לפני השינה ודיווח על שינה גרועה יותר. החוקרים הסיקו שגם לחץ "יומיומי" בינוני עלול לפגוע בהתאוששות של הגוף בלילה. אם זה מוכר לכם בעיקר באמצע הלילה, כתבנו על זה בכתבה מה עושים כשמתעוררים בלילה ולא נרדמים שוב. ועל הגוף שנשאר דרוך גם אחרי שהאירוע נגמר, בכתבה למה הגוף ממשיך להילחץ גם אחרי שהסכנה כבר חלפה.
מה מצאו על ניתוק מהעבודה
החוקרת הגרמנייה סבינה זוננטג מאוניברסיטת קונסטנץ חקרה במשך שנים מה עובדים עושים בשעות הפנאי, ואיך זה משפיע עליהם למחרת. ב-2007, עם שרלוט פריץ, היא בנתה שאלון על סמך יותר מ-900 משתתפים, וזיהתה ארבע חוויות התאוששות שונות. הן מוכרות מאוד מהחיים, גם בלי השמות המקצועיים:
| חוויית ההתאוששות | מה היא אומרת | איך זה יכול להיראות בערב רגיל |
|---|---|---|
| ניתוק | לא לעשות עבודה וגם לא לחשוב עליה | קבוצת הוואטסאפ של העבודה על השתקה עד הבוקר |
| הרפיה | להוריד את רמת העוררות | הליכה איטית בשכונה, מקלחת ארוכה |
| התנסות | אתגר קטן שאינו קשור לעבודה | חוג, כלי נגינה, מתכון שלא ניסיתם |
| שליטה | להחליט בעצמכם מה עושים עם הזמן | ערב אחד בשבוע בלי התחייבויות לאחרים |
הדוגמאות בטבלה הן להמחשה בלבד. כל אחד מוצא את הגרסה שלו.
ב-2017 אספו יאן ונדשה ואנדראה לוהמן-הייסלה מהמכון הפדרלי הגרמני לבטיחות ובריאות בעבודה 86 פרסומים על ניתוק, עם יותר מ-38 אלף עובדים. ניתוק היה קשור לפחות תשישות, ליותר שביעות רצון מהחיים, לשינה טובה יותר ולפחות עייפות. הקשרים היו קטנים עד בינוניים. שני ממצאים פחות נוחים: לא נמצא קשר מובהק בין ניתוק לבין מדדים פיזיולוגיים של לחץ, ורוב המחקרים בסקירה בדקו קשר, ולא סיבה ותוצאה.
מה מקשה על ניתוק? באותה סקירה, עומס גבוה בעבודה ומעורבות גדולה מאוד בעבודה היו קשורים לפחות ניתוק, וכך גם עיסוק בענייני עבודה בשעות הפנאי. כלומר, מי שהכי צריך את הערב הוא גם מי שהכי קשה לו להשתמש בו.
