התריס בחדר שלו עוד סגור. ארוחת הבוקר של שבת כבר נאכלה, הכלים בכיור, ומבין השלבים של התריס נכנסים פסים של אור על שמיכה שלא זזה. בסלון מתנהל דיון שקט בין ההורים: לתת לו לישון, כי ככה זה בגיל הזה? או להעיר, כי אחרת ביום ראשון שוב לא יקום? השבוע קיבל הדיון הזה עוד סיבה, כשבתקשורת דווח על מחקר שקושר בין שינה מאוחרת בסוף השבוע לחרדה אצל מתבגרים.
האם להעיר מתבגר שישן עד הצהריים בשבת? לא בהכרח. סקירה חדשה מצאה קשר חלש בין פער גדול בשעות השינה בין השבוע לסוף השבוע לבין תסמיני חרדה, אבל היא לא הוכיחה שהשינה המאוחרת גורמת לחרדה. לפני שמעירים, כדאי לבדוק כמה הוא ישן באמצע השבוע. אם הוא חסר שינה, השכמה מוקדמת רק מגדילה את החוב.
מה המחקר מצא, ומה הוא לא יכול להגיד
המחקר שעליו מדברים פורסם בספטמבר בכתב העת Sleep Medicine Reviews. האנה רייבנהול ועמיתיה מאוניברסיטת סאות'המפטון אספו 18 מחקרים על בני 12 עד 18, ו־12 מהם, עם יותר מ־235 אלף בני נוער, נכנסו לניתוח משותף. הם בדקו את מה שנקרא "ג'ט לג חברתי": הפער בין שעות השינה והקימה בימי הלימודים לבין השעות בסוף השבוע. ככל שהפער היה גדול יותר, דווחו יותר תסמיני חרדה.
שלושה דברים חשוב לדעת על הממצא הזה. הקשר שנמצא קטן מאוד. רוב המחקרים בדקו שינה וחרדה בנקודת זמן אחת, ולכן אי אפשר לדעת מה קדם למה: ייתכן שהשינה משפיעה על החרדה, ייתכן שהחרדה משבשת את השינה, וייתכן ששניהם נכונים. וכמעט בכל המחקרים בני הנוער דיווחו בעצמם על התסמינים, בלי אבחנה של איש מקצוע.
ד"ר ישי לב, מומחה לרפואת משפחה ולהפרעות שינה אצל מתבגרים בכללית במחוז ירושלים, ניסח את זה ל־ynet במשפט אחד: "מספר גדול של משתתפים לא הופך קשר קטן לגדול, ולא הופך מתאם לסיבה".
למה הוא בכלל רוצה לישון עד מאוחר
מי שהיה פעם מתבגר זוכר את זה מבפנים: בעשר בלילה עוד ערניים לגמרי, בשבע בבוקר הגוף מתנגד לכל תזוזה. זה לא רק עניין של הרגלים. "בתקופת ההתבגרות, השעון הפנימי של הגוף בדרך כלל נדחה בכמה שעות", אמרה ל־Euronews שרה צ'לאפה, שותפה לכתיבת המאמר. מתבגרים מתחילים להרגיש עייפים מאוחר יותר, ובאופן טבעי היו רוצים גם לקום מאוחר יותר.
הבעיה היא שבית הספר מתחיל באותה שעה. אז המתבגר חי בפועל לפי שני לוחות זמנים: אחד בימי הלימודים, שבו הוא קם לפני שהגוף שלו מוכן, ואחד בסוף השבוע, שבו הוא מנסה להחזיר את מה שהפסיד. השעון הפנימי מושפע מאוד מאור, ועל זה כתבנו גם בכתבה על המעבר לשעון חורף.
השאלה שכדאי לשאול לפני שמעירים
ד"ר לב מציע לחשוב על שני מתבגרים שקמים בדיוק באותה שעה בשבת. הראשון ישן מספיק במהלך השבוע, ובסוף השבוע פשוט מזיז את השעות. השני ישן שש שעות בלילה בימי הלימודים, ובשבת מנסה להשלים את החסר. "שעת הקימה שלהם זהה, אבל הצורך שלהם בשינה שונה לגמרי", אמר.
לכן השאלה הראשונה היא לא מתי הוא קם בשבת, אלא כמה הוא ישן בשאר השבוע. האקדמיה האמריקאית לרפואת שינה ממליצה שבני 13 עד 18 יישנו בקביעות 8 עד 10 שעות ביממה. מתבגר שנרדם באחת בלילה וקם בשש וחצי לבית הספר רחוק מזה מאוד, ואם מעירים אותו מוקדם גם בשבת, החוב רק גדל.
השאלה השנייה היא איך הוא ישן: האם נרדם בקלות, האם מתעורר באמצע הלילה, האם קם עייף גם אחרי הרבה שעות. והשאלה השלישית נוגעת למה שקורה כשהוא ער: מצב הרוח, החברים, הלימודים. ד"ר לב הזהיר מקפיצה למסקנות: אם מתבגר חרד וגם קם מאוחר, לא נכון להחליט מיד ששעת הקימה היא הבעיה.
