גזלייטינג בעבודה ובמשפחה: איך זה נשמע מבפנים

המילה גזלייטינג הגיעה לשיא ב-2022. מילון מרים-וובסטר בחר בה למילת השנה, אחרי שהחיפושים שלה במילון קפצו ב-1,740 אחוז. מאז היא נשמעת בכל מקום, גם על ויכוח רגיל על מי אמר מה. וזה בדיוק מה שמקשה לזהות את הדבר האמיתי, כשהוא קורה בעבודה או בתוך המשפחה ולא רק בזוגיות.

גזלייטינג בעבודה או במשפחה הוא דפוס שבו אדם בעל כוח, כמו מנהל או הורה, מערער שוב ושוב את הזיכרון, התפיסה או הרגשות של מישהו אחר, עד שהוא מתחיל לפקפק בעצמו. ויכוח חד פעמי או זיכרון שונה הם לא גזלייטינג. מה שמגדיר אותו הוא החזרתיות, הכיוון הקבוע והתוצאה: אתם יוצאים מבולבלים ומתנצלים.

מה זה גזלייטינג, ומה הוא לא

הזיכרון של כולנו לא מושלם. שני אנשים יכולים לצאת מאותה ישיבה עם שתי גרסאות כנות, ואף אחד מהם לא משקר. יש גם אנשים שקשה להם להודות בטעות, ומכחישים כדי לא להיראות רע. זה מתסכל, אבל זה עדיין לא גזלייטינג.

ההבדל נמצא בשלושה דברים. הראשון הוא חזרה: זה לא קורה פעם אחת, זה קורה שוב ושוב. השני הוא כיוון: ההכחשה תמיד מובילה לאותה מסקנה, שהבעיה אצלכם. והשלישי הוא כוח: מי שעושה את זה נמצא בדרך כלל בעמדה שקשה לכם להתווכח איתה, כי הוא קובע לכם משמרות, מחליט על קידום, או שהוא אבא שלכם.

הסוציולוגית פייג' סוויט, שחקרה את התופעה ב-2019 דרך ראיונות עם נשים שעברו אלימות בזוגיות, טענה שגזלייטינג נשען פחות על פסיכולוגיה של אדם אחד ויותר על פערי כוח. הוא עובד כשלצד אחד יש יותר סמכות, יותר אמינות בעיני הסביבה, או יכולת לגייס אחרים לגרסה שלו. ההבחנה הזאת חשובה במיוחד מחוץ לזוגיות, כי בעבודה ובמשפחה פערי הכוח גלויים ומובנים מראש.

איך נשמע גזלייטינג בעבודה

ב-2023 פרסמו שני חוקרים מהמכון ההודי לניהול באינדור שאלון ראשון שמודד גזלייטינג של ממונה כלפי עובדים. הם בדקו אותו על יותר מ-600 עובדים, ומצאו שני רכיבים. הראשון הוא הקטנה: הממונה מבטל את מה שהעובד ראה, חשש או הרגיש. השני הוא הפגיעה עצמה: המצוקה שהעובד יוצא איתה.

כמה מהמשפטים בשאלון מוכרים לכל מי שעבד פעם תחת מנהל כזה. הממונה אמר לכם שאתם "מדמיינים". הממונה הסיט את השיחה כדי להעביר את האשמה אליכם. אתם מרגישים מרוקנים רגשית בגלל הממונה. בחלק של המחקר שנעשה בארצות הברית, גזלייטינג היה קשור ליותר קונפליקט תפקיד, כלומר לציפיות סותרות שאי אפשר לעמוד בהן, ולפחות שביעות רצון מהעבודה.

ביום יום זה נראה בערך כך:

• הוראה שניתנה בעל פה מוכחשת אחרי שהתברר שהייתה טעות: "אף פעם לא אמרתי לך לעשות את זה ככה".
• טענה שלכם נענית בשאלה על המצב הרגשי שלכם: "אתה בטוח שאתה לא לחוץ מדי לאחרונה?"
• דיווח על בעיה הופך לשיחה על הרגישות שלכם, והבעיה עצמה נשארת בצד.
• אחרים בצוות שומעים גרסה אחרת לפני שאתם מספיקים לספר את שלכם.

איך נשמע גזלייטינג במשפחה

במשפחה זה מבלבל עוד יותר, כי הזיכרונות משותפים, ארוכים ומתחילים בילדות. מי שאומר לכם "זה לא היה ככה" יכול להיות מי שהיה שם כשהייתם בני שש, ואתם לא.

המשפטים חוזרים על עצמם בהרבה בתים: "את רגישה מדי, תמיד היית". "על מה אתה מדבר, היה לך ילדות נהדרת". "אף אחד חוץ ממך לא זוכר את זה". וכשמנסים להעלות משהו שכאב, השיחה עוברת מהר למה שזה עושה לאבא או לאמא: "אחרי כל מה שעשינו בשבילך".

כאן נכנס החלק שסוויט תיארה כגיוס של אחרים. במשפחה זה קורה כמעט מעצמו. אחים, דודים או בני זוג חדשים של ההורים שומעים גרסה אחת, ולא פעם מבקשים מכם "לא לעשות עניין". כשכל השולחן זוכר אחרת, קשה מאוד להחזיק בזיכרון שלכם.

למה מתחילים לפקפק בעצמכם

זה החלק שהכי קשה להסביר למי שלא עבר את זה. גזלייטינג עובד דווקא על אנשים מצפוניים, שמוכנים לבדוק אם הם טעו. מי שמעולם לא מטיל ספק בעצמו כמעט לא נפגע ממנו.

הוא גם נשען על משהו אמיתי. בגלל שהזיכרון של כולנו לא מושלם, המשפט "את זוכרת לא נכון" תמיד אפשרי. ובגלל שבעבודה ובמשפחה יש לנו הרבה מה להפסיד, קל יותר לוותר על הגרסה שלנו מאשר להמשיך להילחם עליה. אחרי כמה פעמים, הוויתור הזה נהיה הרגל.

על הדפוס הזה בזוגיות, ועל ההבדל בינו לבין ויכוח רגיל על הזיכרון, כתבנו בכתבה גזלייטינג בזוגיות: מכתב למי שמפקפק בזיכרון של עצמו.

מה אפשר לעשות

אין כאן נוסחה, אבל יש כמה דברים שמחזירים קרקע מתחת לרגליים.

1. לכתוב בזמן אמת. בעבודה, מייל קצר אחרי שיחה ("רק כדי שנהיה מתואמים, סיכמנו ש...") יוצר גרסה כתובה שקשה להכחיש. במשפחה, אפשר לכתוב לעצמכם, במחברת או בטלפון, מה נאמר ומה הרגשתם.
2. לעצור את הוויכוח על הפרטים. משפט כמו "אני זוכר את זה אחרת, ואני לא מתכוון להתווכח על זה עכשיו" מחזיר את השיחה לנושא, במקום לשאלה אם אפשר להאמין לכם.
3. לשמור על קול מבחוץ. חבר, קולגה ממחלקה אחרת או בן משפחה שאינו חלק מהדינמיקה. מישהו שיכול להגיד לכם "לא, זה לא נורמלי" בלי אינטרס.
4. לבדוק את האפשרויות בעבודה. בישראל אין חוק ייעודי נגד התעמרות בעבודה, אבל בתי הדין לעבודה הכירו בה בפסיקה כפגיעה בחובת תום הלב של המעסיק. אתר כל זכות מרכז את המידע, ולפני כל צעד משפטי כדאי להתייעץ עם עורך דין לדיני עבודה או עם ועד העובדים.
5. להחליט כמה קרבה מתאימה לכם במשפחה. זה יכול להיות שיחה ישירה, פחות ביקורים, או מפגשים רק כשיש עוד אנשים בחדר. אין תשובה אחת נכונה.

מתי לפנות לעזרה

אם אתם מרגישים שהספק בעצמכם התפשט מעבר למקום העבודה או לבית ההורים, שאתם מתקשים לקבל החלטות פשוטות או מתנצלים כל הזמן, שיחה עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש יכולה לעזור לסדר את התמונה.

אם יש פחד, השפלה חוזרת, שליטה בכסף או איומים בתוך המשפחה, מוקד 118 של משרד הרווחה עונה 24 שעות ביממה. בסכנה מיידית מתקשרים למשטרה ב-100. ואם אתם במצוקה עכשיו, אפשר לפנות לער"ן בטלפון 1201.

לפני שסוגרים את הדף

נסו הערב לכתוב שלוש שורות על אירוע אחד מהשבוע, בדיוק כמו שאתם זוכרים אותו, בלי לבדוק עם אף אחד אם זה נכון. המטרה היא לשמוע שוב את הקול שלכם.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין גזלייטינג לבין מנהל קשוח?

מנהל קשוח יכול לדרוש הרבה, לבקר ולהגיד דברים לא נעימים, ועדיין להודות כשהוא טועה. בגזלייטינג הבעיה היא ערעור המציאות: הכחשה של מה שנאמר, וגלגול חוזר של האשמה אל העובד.

האם גזלייטינג בעבודה הוא עבירה בחוק?

בישראל אין חוק ייעודי. בתי הדין לעבודה הכירו בהתעמרות בעבודה כעילה, בדרך כלל כשמדובר בהתנהגות משפילה וחוזרת. כל מקרה נבחן לגופו, ולכן כדאי להתייעץ עם עורך דין לדיני עבודה.

אפשר לעשות גזלייטינג בלי כוונה?

כן. יש אנשים שמכחישים כי הם באמת זוכרים אחרת, או כי קשה להם להודות בטעות. הפגיעה עדיין קיימת. ההבדל הוא אם יש תיקון: האם אפשר לחזור לשיחה ולשמוע שגם החוויה שלכם לגיטימית.

מה עושים כשכל המשפחה מאמינה לגרסה השנייה?

קודם כל, לשמור על קשר עם לפחות אדם אחד מחוץ למשפחה שאתם סומכים עליו. אחר כך, לבחור אילו שיחות שווה לפתוח ואילו לא. טיפול פרטני יכול לעזור להחזיק בזיכרון שלכם גם כשהסביבה לא מאשרת אותו.