יש ממצא מחקרי שהופך את המילה "תלות" על הראש. אנשים שבני הזוג שלהם מקבלים בנוחות את הצורך שלהם בתמיכה נעשים, עם הזמן, עצמאיים יותר ולא פחות. כלומר, הבעיה בתלות רגשית בזוגיות היא לא עצם הצורך באדם אחר. הבעיה מתחילה כשכל מצב הרוח של היום נקבע לפי הודעה אחת, או לפי היעדרה.
תלות רגשית בזוגיות היא מצב שבו התחושה הבסיסית שהכול בסדר תלויה כמעט לגמרי בבן או בבת הזוג: בזמינות, בתגובה ובמצב הרוח שלהם. היא שונה מקרבה בריאה, שבה נשענים זה על זה ועדיין יש עוגנים נוספים בחיים. היא קשורה לסגנון התקשרות חרד, ואפשר לחזק בהדרגה את העצמאות הרגשית.
מה זה תלות רגשית, ובמה היא שונה מאהבה?
בני אדם בנויים להישען אחד על השני. במחקר על זוגיות זה נקרא "בסיס בטוח": אדם שיודע שיש לו למי לחזור, מרגיש חופשי יותר לצאת לעולם. בריאן פיני מאוניברסיטת קרנגי מלון קראה לזה "פרדוקס התלות". במחקר שפורסם ב-2007 בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology היא מצאה שכאשר בן הזוג מקבל את הצורך בתמיכה בלי לבקר אותו, האדם השני מציב לעצמו יותר מטרות עצמאיות ומשיג יותר מהן.
אז איפה עובר הגבול? הנה ההבדל, בקצרה:
| קרבה בריאה | תלות רגשית |
|---|---|
| שמחים לקבל הודעה, ומסתדרים גם כשהיא מתעכבת | הודעה שמתעכבת משתלטת על כל השעה הקרובה |
| יש חברים, תחביבים ומקומות שהם רק שלכם | כל השאר מצטמצם סביב הקשר |
| אפשר לא להסכים בלי לחשוש לקשר | כל ויכוח מרגיש כמו איום על הקשר |
| ההחלטות משותפות | קשה להחליט משהו קטן בלי אישור |
| ביום רע של בן הזוג נשארים במצב רוח משלכם | ביום רע שלו, גם היום שלכם נגמר |
חשוב לדייק: "תלות רגשית" היא לא אבחנה. יש הפרעת אישיות תלותית, והיא אבחנה פסיכיאטרית נדירה, שנמצאת אצל פחות מאחוז מהאוכלוסייה. רוב האנשים שמזהים את עצמם בטור הימני לא שם. הם פשוט במקום שבו הקשר הפך לעוגן היחיד.
למה זה קורה?
ההסבר המחקרי הבולט מגיע מתיאוריית ההתקשרות. אנשים עם סגנון התקשרות חרד דואגים הרבה לגבי הזמינות של בן הזוג, וכשהם מרגישים איום על הקשר, הם מגבירים את הניסיון להתקרב: שואלים, בודקים, מחכים לתשובה. מריו מיקולינסר ופיליפ שייבר, מהחוקרים המרכזיים בתחום, קוראים לזה "הפעלת יתר" של מערכת ההתקשרות. על הדינמיקה הזאת בין שני בני זוג, כשאחד צריך עוד קרבה והשני עוד מרחק, כתבנו בכתבה על סגנונות התקשרות.
הטלפון מוסיף לזה שכבה. פעם ידענו מתי בן הזוג יחזור הביתה. היום יש סימן של "נקרא", יש "מקליד", ויש הודעה שלא נענתה כבר שעה. כל אחד מהם הוא נקודה קטנה שבה אפשר להיבהל מחדש.
איך זה מרגיש מבפנים?
תלות רגשית כמעט אף פעם לא נראית ככה מבחוץ. היא נראית כמו אכפתיות גדולה, ומי שחי אותה מרגיש בעיקר עייפות. רוב היום הולך על מעקב: מה הוא התכוון בהודעה הזאת, למה היא קצרה היום, האם הטון השתנה. גם כשהכול בסדר, יש דריכות קטנה שלא נגמרת.
כדאי לשים לב לכמה סימנים:
