עצלנות אצל ילדים: מה מסתתר מאחורי ה"לא בא לי"

עצלנות אצל ילדים לא תמיד מספרת על חוסר רצון. יש פעמים שהיא מסתירה פחד מכישלון, פחד מביקורת או ניסיון להימנע מתחושה כואבת של “אני לא מספיק טוב”.

עצלנות

הוא לא מכין שיעורי בית, לא מסדר את החדר ולא עוזר בבית. הוא פשוט עצלן, זו המסקנה המתבקשת. האמנם?

לא פעם עצלנות היא מנגנון הגנה מפני פגיעה רגשית. מי שלא עושה דברים, לא ניגש למבחנים ולא מתנסה באינטראקציות חברתיות לא יכול להיכשל, לא יכול לא להצליח, לא יכול להיענש על ששפך דברים על הרצפה ולא יכול לחוות דחייה חברתית. הרבה פעמים מאחורי מה שנראה להורים כעצלנות מסתתר פחד לא מדובר.

כשהילד לא עושה את מה שביקשו ממנו

אמא מבקשת מהבן שלה שיפנה את השולחן. הוא אומר בסדר, אבל כשהאמא חוזרת למטבח אחרי שעה, הצלחות עדיין מונחות על השולחן. היא מבקשת ממנו שוב, והוא עונה עוד מעט. בסוף האמא מפנה את הצלחות בעצמה.

"הוא כזה עצלן". היא אומרת לעצמה ומעיפה עליו מבט שאומר "מה יהיה איתך?"

לילד עוברות מחשבות אחרות בראש. בפעם הקודמת שפיניתי את הצלחות, צלחת נשברה. אמא כעסה עלי מאוד. התביישתי שלא הצלחתי לבצע משימה כזו פשוטה בלי לפשל. מבחינתו, הוא לא רוצה לאכזב את אמא ואת עצמו בכך שהוא לא עושה את הדברים כמו שצריך.

להורים זה נראה שהוא לא יוזם להתקשר להזמין חבר אליו הביתה או להיפגש לסרט, שהוא דוחה כל דבר לרגע האחרון, ושגם כשמבקשים ממנו כמה פעמים הוא לא מסדר את החדר. מבפנים הוא משוכנע שאם הוא יתאמץ ולא יצליח, יגלו מי הוא באמת.

כשהכישלון מרגיש כמו איום

ילד שמנסה יותר דברים, ושמצליח להזכיר לעצמו שכל כישלון הוא הזדמנות ללמידה ולשיפור, לא מפחד להיכשל. הוא מנסה שוב ושוב עד שהוא מצליח בסוף.

לעומת זאת, ילד שקיבל מהסביבה, כשנכשל בעבר, מסר שזה לא בסדר להיכשל או שאסור לו לטעות, יפחד לנסות שוב. הוא לא ימצא את האומץ ללכת למועד ב' כדי לנסות לשפר את הציון, ולא יתקשר שוב לחבר שבעבר סירב להיפגש איתו. במקום זה הוא יזכור את תחושת הכישלון ואת האכזבה שהייתה לו בפעם הקודמת כשניסה. ככל שהוא יתנסה יותר בדברים, גם אם ייכשל כמה פעמים, עדיין יש לו יותר סיכוי להצליח מאשר אם לא ינסה בכלל.

ילד עלול לא ללכת לבחינה ולהעדיף לקבל אפס מאשר לגשת ולקבל ציון לא טוב. כשהוא לא ניגש לבחינה, הוא מספר לעצמו סיפור בראש שהוא יכול היה להצליח. מצד שני, כאשר הוא ניגש ומקבל ציון שאינו מספיק טוב לטעמו, הוא עלול להרגיש שהוא כישלון, כאילו משהו בו עצמו לא מספיק טוב ולא רק הציון. כאשר הערך העצמי והביטחון העצמי של הילד תלויים בציון שיקבל, הוא לא מוכן לקחת סיכון שהם יירדו. הוא לא יכול להרשות לעצמו להיכשל.

מה שמפחיד אותו הוא לאבד את תחושת הערך העצמי שלו, יותר מהכישלון עצמו.

כשביקורת הופכת להימנעות

ילד שיודע שהוא צפוי לביקורת על מעשיו יחליט מראש לוותר. ביקורת נחווית מבחינתו כ"אתה לא מספיק טוב", וזה עלול להביא למסקנה שאולי אחרים טובים יותר ממני ואותם יאהבו יותר. ואז גם תחושת השייכות שלו עלולה להיפגע. לכן, כדי לא לחוות דחייה, הוא יעדיף להישאר מחוץ למשחק ולא לנסות בכלל. עצלנות יכולה להסתיר פחד מדחייה, פחד להרגיש שאין לו מקום.

"תראה את אחיך. הוא לומד יפה ומקבל ציונים טובים" אומרים הורים כדי לנסות לעודד את הילד ללמוד יותר ולהצליח יותר. הכוונה שלהם טובה, אבל מה שהילד שומע כשמשווים אותו לאחרים זה "אתה לא מספיק טוב. יש מצב שאתה לא עומד בסטנדרטים שלנו". משפט כזה, שנאמר מתוך רצון טוב, לא מעודד את הילד לנסות. הוא גורם לו לפקפק ביכולות שלו, מה שעלול להוריד לו את המוטיבציה ללמוד, וההורים מקבלים את התוצאה ההפוכה: ילד מתוסכל, ציונים שלא עולים ואולי אפילו יורדים.

הפרפקציוניזם שמתחפש לעצלנות

אצל ילדים רבים, פרפקציוניזם הוא ניסיון להימנע מהתחושה הכואבת של כישלון. אם הערך של ילד תלוי באיכות התוצאה שהוא יקבל, הוא לא יכול להרשות לעצמו להוריד את הסטנדרט. הוא ישתדל לעשות את הכי טוב שלו, ישקיע על חשבון שעות שינה, ובסוף לא יגיש את העבודה בכלל כי מבחינתו היא לא גמורה. ילד כזה מחביא בתוכו פחד שיעירו לו שהעבודה שלו לא מספיק טובה, וזו תחושה שתתורגם אצלו ל"אתה לא מספיק טוב".

כשאומרים לילד כזה שיגיש את העבודה כמו שהיא, זה לא מרגיע לו את הפחד. להפך, זה גורם לו להרגיש שלא מבינים אותו, ובעתיד זה ימנע ממנו לנסות לעשות דברים וישאיר אותו בהימנעות.

האם זו גזירת גורל?

לא, ממש לא. ילדים שמרשים להם להתנסות ולטעות ירגישו בטוחים יותר ליזום ולטעות.

הילד הפיל צלחת לרצפה בזמן שפינה את הכלים. כאשר ההורה שואל אותו אם להביא לו שואב אבק או סמרטוט, הילד מבין שאפשר לתקן טעויות. הוא מרגיש בטוח לנסות שוב, והפעם להיזהר יותר.

ילד שקיבל דחייה מחבר, וההורה מעודד אותו על כך שיזם והתקשר, יסכים לנסות להתקשר לחבר נוסף עד שימצא חבר פנוי לשחק איתו.

עצלנות אצל ילדים: מאחורי ה"לא בא לי"

בפעם הבאה שהילד שלכם יגיד "אין לי כוח", נסו לשאול את עצמכם לא רק אם הוא מתעצל, אלא גם ממה הוא כל כך מפחד. ייתכן שמאחורי ה"לא בא לי" מסתתר ילד שמפחד לגלות שהוא לא מספיק טוב.

וקורה שגם ההורה נלכד בהימנעות הורית שמתחפשת לעזרה, דווקא כשהוא בטוח שהוא רק מקל על הילד.