תגובתיות
תגובתיות היא הרגע שבו התגובה יוצאת לפני שהבנו מה הפעיל אותה. היא יכולה להופיע בכעס, בהתנצלות, בהתגוננות או בהחלטה מהירה מדי. הכתבות כאן בוחנות את המרחק הקצר שבין גירוי לתגובה ואת האפשרות להרחיב אותו.
למה אנחנו מגיבים אוטומטית?
לפעמים אנחנו אומרים דברים שלא התכוונו לומר, מתפרצים, נמנעים, דוחים או פועלים על אוטומט. למה זה קורה, ומה ההבדל בין תגובה אוטומטית לבין בחירה מודעת?
כתבות נוספות בנושא
עסקים וצמיחה12 ד׳ קריאההלקוח אמר ״יקר”: כשהתנגדות למחיר נשמעת כמו, ״אתה לא שווה את זה”.
שתי מילים מסוגלות לשנות שיחת מכירה שלמה. הלקוח מתייחס למחיר, אך בעל העסק שומע ביקורת על המקצועיות, המוצר ואפילו על עצמו. ברגע הזה, משא ומתן עסקי הופך לאירוע אישי.
בריאות הנפש10 ד׳ קריאהתגובה אוטומטית: למה אנחנו עונים לפני שהספקנו להבין?
כתבה על תגובתיות, מערכת העצבים, פחד, ויסות רגשי והרגלים. על השנייה שבה הגוף כבר בחר תגובה, ורק אחר כך האדם מנסה להסביר למה אמר את מה שאמר.
דעות9 ד׳ קריאהכשמילה אחת מפעילה אותנו: איך פרשנות אוטומטית מנהלת חיים שלמים
יקיר חיוט בטור דעה על הרגע הקטן שבו משפט, הודעה או שתיקה מפסיקים להיות עובדה והופכים לסיפור. לא המציאות תמיד שוברת אותנו. לעיתים זו הפרשנות האוטומטית שמגיעה לפניה.
חרדה ולחץ12 ד׳ קריאהלמה התנצלות אוטומטית יוצאת עוד לפני שמישהו כעס
כתבה על האנשים שאומרים “סליחה” לפני שבכלל ברור שנעשתה טעות. לפעמים זו אינה רק אדיבות, אלא תגובה מהירה שנועדה לנטרל איום, למנוע אכזבה ולשמור על המקום שלנו בקשר.
חרדה ולחץ13 ד׳ קריאהחרדה היא לא רק פחד: למה המוח דוחף אותנו להגיב עכשיו
חרדה נראית כמו פחד, אבל במקרים רבים היא פועלת כמנגנון של דחיפות. היא לא רק אומרת שמשהו מסוכן. היא מנסה לשכנע אותנו שחייבים לעשות משהו מיד.
זוגיות ותקשורת16 ד׳ קריאהלמה חוסר סבלנות יוצא דווקא על האדם שהכי קרוב אלינו
אנחנו עונים בנימוס ללקוח, מחייכים לשכן ומודים לשליח. כמה דקות אחר כך שאלה קטנה של בן הזוג גורמת לנו להתפרץ. חוסר סבלנות בזוגיות אינו תמיד עדות לכך שהאהבה נשחקה. לפעמים הוא חושף כיצד מתח, היכרות וביטחון הופכים את האדם הקרוב ביותר למי שפוגש את כל מה שהתאפקנו לא להראות בחוץ.
הורות ומשפחה15 ד׳ קריאהדפוסים מהבית: המשפט שנשבעת שלא תגיד לילדים שלך כבר מחכה לך בפה
אנחנו מבטיחים להיות הורים אחרים, קוראים, מקשיבים ולומדים. ואז מגיע בוקר אחד, הילד מסרב לנעול נעליים, ומתוך הפה שלנו יוצא משפט בן שלושים שנה. כך דפוסים מהבית מחכים דווקא לרגע שבו אין זמן לחשוב.